נקודת מבט ראשונה: חוויית האיחור, אצלנו
------------------------------------------------
שאלות מקדימות:
•אחרתם פעם לישיבת צוות? האם תוכלו לשחזר את התחושה? האם העדפתם שימשיכו בלי לחזור בשבילכם – על מה שהיה לפני שהגעתם, או שיעצרו לרגע, יחזרו על הדברים, וימשיכו אתכם?
•בתור מנהלים של ישיבת צוות, כיצד תנהגו כשמישהו מאחר, אם תעצרו ותחזרו בשבילו או תמשיכו מהנקודה שבה עסקתם?
•האם החזרה היא לכבודו, או לצורכו?
•האם יש הבדל בזהות הנכנס באחרונה בין אם הוא חבר טוב שלכם, מנהל מקביל, או איש צוות זוטר, וכיו"ב?
•האם יש הבדל בעניין זה בין אחור להרצאה, או לשיעור, לבין אחור לישיבת צוות?
נקודת מבט שניה: מעשה באיחור
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פז עמוד א
חלק א של הסיפור
---------------------
רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי, עייל אתא רבי חייא הדר לרישא, -
עייל בר קפרא הדר לרישא. -
אתא רבי שמעון ברבי הדר לרישא. -
אתא רבי חנינא (בר) [בר'] חמא, אמר: כולי האי נהדר וניזיל? לא הדר.
איקפיד רבי חנינא,
אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי, ולא איפייס.
אתא ר' חייא וגם הוא היה חפץ לפסוק עמו, וחזר בשבילו לראש הפרשה:
תרגום לעברית:
רב היה פוסק את הסדרה (קורא את הפרשה ודורש אותה, ומסבירה) לפני רבי.
נכנס ובא רבי חייא. חזר (רב) לראש הפרק.
נכנס בר קפרא. חזר לראש.
נכנס רבי שמעון בן רבי. חזר לראש.
בא רבי חנינא בן רבי חמא. אמר (רב) כל כך הרבה נחזור ונלך? לא חזר.
הקפיד רבי חנינא.
הלך רב אצלו שלשה עשר ערבי יום כיפורים, ולא התפייס.
שאלות אחרי לימוד חלק א' של הסיפור
--------------------------------------------
•האם יש הבדל בין תלמידים בקבוצה שלכם לבין אנשים בוגרים?
•האם לדעתכם רבי חנינא ידע על השיעור או ששמע עליו אמצעו?
•האם ידע שרב חזר בשביל שלשת המצטרפים שלפניו, או הקפיד
למרות שלא ידע שהאחרים הגיעו גם הם מאוחר ושרב חזר בשבילם?
•האם לדעתכם רב לא רצה לחזור על הדברים בגלל התלמידים שכבר היו בשיעור לפני כן?
•לדעתכם, האם הייתם אומרים שרב היה צריך לבקש את סליחתו של רב חנינא? למה?
הוספה: שפת אמת על יומא דף פז/ב
------------------------------------------
בגמ' איקפד ר"ח אזיל רב לגבי' כו' הא דהקפיד ר"ח אע"ג שלא הי' מחויב לחזור בשבילו, אך לפי שהחזיר לאחרים החזיר ועבורו לא החזיר הוי בזיון , א"נ אף שלא הי' כדין מה שהקפיד - אזיל רב לפייסו! דהא משמע דביוה"כ איכא קפידא שיתפייס א' עם חבירו ואין נפקותא אם הצדק עמו במה שמקפיד עליו או לא מ"מ צריכין להתפייס :
נקודת מבט שלישית: השלכה של המעשה עלינו כמורים וכתלמידים:
-----------------------------------------
•לדעתכם, למה תלמידים מאחרים לשיעור?
•מה צריך\אפשר לעשות כדי שתלמידים לא יאחרו?
•האם האחור הוא תמיד פגיעה בכבודו של המורה?
דרך הסיפור, העלינו דילמה חינוכית: כראש קבוצת לימוד (או חשיבה), כיצד לפעול במקרה של איחור של אחד מחברי הקבוצה. מה המסקנה שלכם בעקבות הדברים?
----------------------------------------------------------------------------------------------
לאחר סיכום החלק הראשון של הסיפור נמשיך לחלק השני, המסיים (והמפתיע) של הסיפור:
----------------------------------------------------------------------------------------------
חלק ב של הסיפור
---------------------
והיכי עביד הכי? והאמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים!
רב שאני. -
ורבי חנינא היכי עביד הכי? והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו - -
מעבירין לו על כל פשעיו!
אלא, רבי חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא, וגמירי דכל -
דזקפוהו בדיקלא רישא הוי. אמר: שמע מינה בעי למעבד רשותא.
ולא איפייס, כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל.
תרגום לעברית - חלק ב של הסיפור
---------------------
ואיך עשה כך? והרי אמר רבי יוסי בן חנינא, כל המבקש דבר מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים?
רב, שונה הוא.
ורבי חנינא, איך עשה כך? והרי אמר רבא, כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו?
אלא, רבי חנינא חלום ראה על רב שתלו אותו בדקל.
ומקובלים אנו, שכל שתלו אותו בדקל, ראש יהיה.
אמר: מובן מכך שמבקש ליעשות ראש ישיבה.
לא אתפייס כדי שילך וילמד תורה בבבל.
--------------------------------------------------------------------------------
רש"י
-----
רב שאני - מחמיר היה לעצמו:
חלמא חזא ליה לרב - ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל, והוא סימן נשיאות ראש וגדולה, ור' חנינא ראש ישיבה היה, כדאמר רבי (כתובות קג, ב) בשעת פטירתו חנינא בר חמא ישב בראש, וכשראה חלום זה על רב דאג למות, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה, אמר אדחייה מהכא, ויברח לבבל מפני, ושם יהיה ראש, ולא נדחין למות בשבילו:
--------------------------------------------------------------------------------
סוף דבר:
רב אכן ירד לבבל, הגיע לסורא ומצאה ללא תורה. הקים בה ישיבה, ובית דין, והפך אותה למקום תורה – עד שהתפרסמה מאד ישיבת סורא. רב היה לגדול האמוראים, עד כדי שהיה נחשב כתנא, והיה בכוחו לעיתים לחלוק על דברי תנאים שלפניו. על זה נאמר "רב תנא ופליג" (לדוגמה: עירובין דף נ עמוד ב), שזו גדלות עצומה בתורה, שבדרך כלל אין אמורא יכול לחלוק על תנא. התקיים חלום האמת של רב חנינא בר חמא.